עקרונות למודל טיפולי חקרני עבור ילדים ובני נוער הסובלים מדיספוריה מגדרית
א. מטרת הטיפול היא לחקור ולנסות להבין את מגוון הגורמים למצוקה אצל המטופל. החקירה הינה ניטרלית ופתוחה.
טיפול חקרני שולל את נקודת ההנחה של האידיאולוגיה המסיקה באופן אוטומטי כי דיספוריה מגדרית מעידה על זהות טרנסית, כזו ש"סוגרת מראש" ומובילה לטיפול מאשרר. המודל הטיפולי שאנו מציעים נובע מחובתנו כמטפלים לקיים בירור מעמיק, גם ובמיוחד של החלקים הלא מודעים.
ב. הטיפול מתנהל תוך שמירה על המטופל מפני גרימת נזקים לגופו, ומתוך השהייה, סבלנות, הימנעות מפעולות, אורך רוח, נשימה עמוקה, עד שתתבהר התמונה. הטיפול שאנו ממליצים מאפשר תהליכים נפשיים עמוקים, אשר מתוכם תצמח הקלה למצוקה.
ג. העבודה הטיפולית מונחית על ידי ההבנה שדיספוריה מגדרית, כמו כל מצוקה אחרת, מתפתחת בתוך הקשר. לא ניתן להבין אותה בלי לחקור את ההקשר ההתפתחותי, המשפחתי, ההתייחסותי והחברתי שבו היא מופיעה. דיספוריה מגדרית היא רק אספקט אחד מתוך מירקם מורכב של הנפש.
טיפול חקרני מבקש להבין לא רק את החוויה המגדרית של האדם אלא את המכלול של חייו וחוויותיו בעבר ובהווה על מנת לחפש להבין כיצד פיתח רגשות שליליים כלפי ההיבטים המיניים של גופו.
ד. דיספוריה מגדרית בקרב ילדים ובני נוער מעוגנת בתוך תהליכים התפתחותיים. תהליכים אלו כוללים ספרציה ואינדיבידואציה, ותהליך של בניית הזהות. המישאלה למעבר מגדרי עשויה להוות אופן התמודדות עם אתגרים וקונפליקטים התפתחותיים.
ה. מודל טיפולי חקרני מתחשב בתחלואה נפשית נילווית ומתייחס אליה. תחלואה נפשית נילווית כמו אוטיזם, ADHD, דיכאון, חרדה, אובדנות, הפרעות אכילה, טראומה מורכבת - שכיחה בקרב מטופלים הסובלים מדיספוריה מגדרית. לכן, על כל טיפול פסיכולוגי לכלול בחינה מעמיקה של מצבים אלו ושל האינטראקציה שלהם עם הדיספוריה המגדרית. להבנתנו, אין לראות דיספוריה מגדרית כמצב העומד בפני עצמו ושניתן לטפל בו בלי להתחשב בתחלואה הנפשית הנילווית.
ו. טיפול חקרני מביא בחשבון את משחקי הגומלין המורכבים בין התפתחות מינית ובין בניית הזהות המינית.
נטייה מינית וזהות מינית נמצאות באינטראקציה אולם מהוות אספקטים שונים בהתפתחות של המתבגר. מתבגרים עשויים לחוות קונפליקטים באחד או בשני התחומים. עם עליית המיניות הבוגרת, המתבגר עשוי לחוות חרדה וקונפליקט. מצוקה מגדרית יכולה להיווצר כתוצאה מחרדות אודות מיניות בוגרת. במקרים מסויימים, קושי סביב נטייה מינית לבני אותו המין עשוי גם הוא להוביל צעירים לחוויה של דיספוריה מגדרית, ולמסקנה השגויה כי עליהם לעשות מעבר מגדרי.
ז. טיפול חקרני הינו תהליך ממושך הדורש זמן רב. הנושאים המורכבים הקשורים לדיספוריה מגדרית אינם ניתנים לזיהוי, להבנה ולטיפול במספר פגישות מוגבל. חשוב לציין כי הפניית ילד או נער לטיפולי התאמה מגדרית על סמך פגישה אחת או אפילו כמה, היא למיטב הבנתנו malpractice.
ח. טיפול חקרני מתבסס על גישה מבוססת מחקר בנושא של אובדנות. הטענה הרווחת היא כי מטופלים עם דיספוריה מגדרית נמצאים בסיכון גבוה לאובדנות אולם הנתונים מראים אחרת, כפי שפירטנו פה. אובדנות בקרב מתבגרים עם דיספוריה מגדרית צריכה להיות מטופלת כפי שהיא מטופלת בקרב מתבגרים עם מצבים נפשיים אחרים. אין עדות לכך שמעבר מגדרי מפחית את הסיכון להתאבדות, כנגד זאת מחקרים מראים כי הסיכון נשאר גבוה גם לאחריו.
ט. טיפול חקרני כולל הסכמה מדעת של המטופל. הסכמה מדעת אמיתית איננה אפשרית בלי מודעות עצמית הולמת, כולל הערכה של מניעים לא מודעים, תקוות ופחדים. הסכמה מדעת דורשת דיון כן ומדוייק אודות תוצאות של מחקרים ביחס למעבר רפואי, יתרונות וחסרונות. טיפול חקרני מספק מסגרת אופטימלית לחקירה זהירה של המציאות ולהתבוננות עצמית רחבה.
י. טיפול חקרני איננו טיפול המרה. כתבנו על כך פה. טיפול המרה ידוע כגישה המטפלת באנשים הנמשכים לבני מינם על מנת לשנות את הנטיה שלהם להטרוסקסואלית. רעיון זה אינו רלבנטי לזהות מגדרית. קיימת טענה כאילו כל ניסיון לכפות זהות מגדרית נורמטיבית על מטופל איננה ראויה, אולם הטיפול שאנו מציעים, טיפול חקרני איננו מנסה לכפות דבר, ההיפך, הוא מבקש להבין ולהפחית את המצוקה באופן לא חודרני, ללא השפעה או שינוי של הגוף, תוך מתן כבוד מירבי לחופש של המטופל לבטא עצמו בחופשיות ובאותנטיות. טיפול מאשרר "סוגר" את המטופל בזהות מגדרית הנגזרת מתחושה סובייקטיבית ברגע מסוים, בטרם נחקרה דייה, ואף מהווה תשתית לטיפול המרה למטופלים עם הומופוביה מופנמת.
יא. טיפול חקרני איננו מניח כי מעבר מגדרי הוא בהכרח הפתרון לבעיותיו הנפשיות של המטופל. הוא מאפשר למטפל לעזור למטופל לחקור את מקורות הכאב והמצוקה שלו באופן רחב ככל שניתן על מנת שיוכל להבין את מקורה ותפקידה של המישאלה למעבר מגדרי. לא פעם מצוקת המטופל מונעת ממנו לעמוד על מכלול הגורמים המעוררים בו רצון במעבר מגדרי.
יב. טיפול חקרני שולל את ההנחה כי טיפולי "התאמה מגדרית" מסייעים. אף על פי שטיפולים אלו מוצגים כדרך מיטיבה לכאורה, אין למעשה עדות מחקרית להצדיק את הטענה בדבר היעילות של טיפולי "התאמה מגדרית", ומאידך הוכחו נזקים בלתי הפיכים שלהם. ניתן לקרוא יותר פה. טיפול מאשרר מקבל את המשאלה למעבר מגדרי כפי שהיא, ומניח מתוך כך שטיפולי "התאמה מגדרית" יעזרו שכן זה מה שהצעיר רוצה מאוד. טיפול חקרני מתחשב באפשרות קיומם של מכלול גורמים, מקורות ופונקציות של המצוקה המגדרית ומשהה קבלת החלטות גורליות. עוד, טיפול חקרני מתבסס על מחקרים המראים כי רוב הילדים החווים דיספוריה מגדרית יתגברו עליה באופן ספונטני אם יאפשרו להם זאת.
יג. טיפול חקרני אינו מעודד עירפול של עובדות ביולוגיות. יש צעירים המאמינים כי אפשר לשנות מין וכי טיפולים הורמונלים וניתוחים יהפכו אותם להיות בני המין השני. חקירה של תקווה זו חייבת להיעשות, בהתאם לגיל המטופל, תוך בדיקת המציאות של ביולוגיה ומין. בנוסף, מציאויות ביולוגיות צריכות להיות מופרדות מסטראוטיפים מגדריים של התרבות.
יד. טיפול חקרני רואה חשיבות במעורבות ההורים בטיפול בילד או במתבגר. להבנתנו, אין להסתיר מההורים אם הילד מבטא משאלה למעבר חברתי או למעבר רפואי. מידור של הורים במצבים כאלה מהווה הפרה של קוד האתיקה, כפי שפירטנו פה.
חשוב במיוחד לעבוד על הקשר הורה - ילד, אם במיפגשים דיאדים, אם בהדרכות הורים ואם בטיפול משפחתי. יש להביא בחשבון כי הורים המתנגדים למעבר המגדרי עשויים לבטא קול של הילד, קול שהוא אינו יכול להכיל ומשליך על ההורים.
טו. "מעבר חברתי" - שינוי שם ושינוי לשון פניה - הם כשלעצמם כבר חלק מ"שיטת טיפול", אשר מקבעת את הדיספוריה. לכן חשוב להשהות החלטה ומעשה גם ביחס למעבר חברתי ולהקדיש זמן לחקירת המוטיבציות של המטופל למעבר כזה.
טז. חשוב לשמור על החופש לשאול ולברר עם המטופלים ואודותיהם, למשל: עד כמה הם מבינים את המשמעויות האמיתיות של טיפולי "התאמה מגדרית" ? עד כמה הם חושבים בצורה קונקרטית על כך שהניתוח יהפוך אותם לגבר/לאשה לכל דבר? עד כמה הם מבינים שהתוצאה לעולם לא תהיה כמו גבר/אשה נטאליים ? עד כמה הם מבינים את ההשלכות הבריאותיות והסיבוכים האפשריים של התהליך ?
לסיכום, עיקרון בסיסי של פסיכותרפיה הוא שאילת שאלות. טיפול, בהגדרתו, אינו יכול להיות מאשרר אפריורית. כנגד זאת הוא יכול לתקף חוויה ומצוקה מתוך מטרה לנסות להבין אותה ואת מקורותיה.
גם מי שמשוכנע שמדובר בזהות בלתי ניתנת לערעור אינו אמור לחשוש מתהליך של חיפוש ושאלת שאלות טרם ביצוע צעדים בלתי הפיכים, במיוחד בילדים ובבני נוער בגילאים שבהם גיבוש הזהות והבלבול המתלווה לכך הם חלק מובנה מהאתגרים של השלב ההתפתחותי. עצם ההתקפה על האפשרות להעלות תהיות ולהתבונן מצביעה במקרים רבים על כך שאין מדובר באמת פנימית של המטופל אלא בזהות רעועה, או שמא בהגנה מפני משהו אחר שאסור לגעת בו, פן יתמוטט. הגנה כזו היא סיבה לטיפול נפשי ולא לטיפולים רפואיים בעלי השלכות קשות ובלתי הפיכות. להבנתנו, במצבים האלה דווקא האשרור מהווה מעשה אנטי טיפולי ומזיק. ההמלצה שלנו היא חקירה ועזרה למטופל בגיבוש זהותו.