אין הוכחה לכך שטיפולי התאמה מגדרית הם מצילי חיים

נשאלת השאלה האם הם מקדמים אובדנות כעבור מספר שנים

סקר של ה CDC מראה כי 40% מהטרנסים תיכננו התאבדות, אולם סקר שנערך בארץ מראה אחוזים אחרים ונמוכים באופן דרמטי: 6.7%. 

נרטיב האובדנות משמש כהצדקה לכאורה למתן טיפולי "התאמה מגדרית", אולם אין בו ממש, כפי שפירטנו במסמך הפרכת טיעונים של המצדדים בטיפולי "התאמה מגדרית".  

נפרט: בניתוח נתונים של מרפאת המגדר בטביסטוק בקרב ילדים הסובלים מדיספוריה מגדרית ונמצאים ברשימת המתנה (כלומר כאלה שטרם קיבלו טיפולי "התאמה מגדרית") נמצא כי שיעור המתאבדים בפועל במהלך 11 שנים היה 4 מתוך כ 15000, כלומר זעום. 

מצד שני, מחקר בלגי מראה אחוזי אובדנות גבוהים מאוד בקרב בני נוער כמה שנים אחרי שכבר החלו בטיפול הורמונלי: 5 מתוך 177 התאבדו. גילוי נאות: מתוך התכתבות אישית שלנו עם החוקרים מיכאל ביגס ואבי רינג אשר התכתבו עם עורכת המחקר הבלגי עולה כי הסיבות לאובדנות לא היו בהכרח קשורות לדיספוריה המגדרית. 

בכל מקרה, זה מראה כי הטענה שטיפולי "התאמה מגדרית" הם "מצילי חיים" הינה שגויה ומטעה, טיפול הורמונלי איננו מקטין אובדנות. טענה זו אפילו מסוכנת כי היא מותירה בני נוער בסיכון אובדני ללא העירנות והשמירה הנדרשת, תחת האשליה כי ניפתרו בעיותיהם. זה גם מראה כי לא הכל נע סביב הזהות המגדרית.

מחקר אחר שהתיימר לתמוך בטיפולי "התאמה מגדרית" מראה שיעורי אובדנות גבוהים בקבוצת צעירים אחרי שהתחילו בטיפולי התאמה מגדרית: 2 מתוך 315 בני נוער התאבדו בתוך שנתיים מרגע שהתחילו בטיפולים.  

עוד, בניתוח נתונים שהוצגו במחקר נוסף שהתיימר לטעון כי טיפול בהורמונים של המין השני משפר את המצב הנפשי, נמצא קשר בין טיפול באסטרוגן לבין עליה באובדנות. מחקר ותיק מראה פי 19 התאבדויות בקרב טרנסים כעשור לאחר השלמת טיפולי ההתאמה המגדרית בהשוואה לשיעור ההתאבדויות באוכלוסיה הכללית.

ד"ר גרוסמן מסבירה כי מאז שפינלנד הפסיקה בטיפולי “התאמה מגדרית” לקטינים לא חלה עליה בשיעורי האובדנות של בני הנוער. גם זה מהווה תמיכה לטענה כי טיפולי התאמה מגדרית אינם "מצילי חיים", כפי שפעילים מנסים לטעון.

מדובר בצעירים הנמצאים במצוקה נפשית קשה, מסיבות שונות, ואשר הטיפול ההורמונלי לא הוכח, כפי שטוענים כ"מציל חיים". האם הוא אף מדרדר אותם לאובדנות ? זו אפשרות שיש לתת עליה את הדעת. מעדויות של מתחרטים עולות מחשבות אובדניות קשות בעקבות הנזקים הקשים שנגרמו לגופם והמצוקות הרגשיות שנותרו בעינן, למרות ה"הבטחה" כי טיפולי "התאמה מגדרית" יפתרו אותן.

ההמלצה היא לעקוב אחרי מדדי אובדנות בקרב ילדים ובני נוער הסובלים מדיספוריה מגדרית ולטפל על פי שיטה מבוססת מחקר למניעת התאבדות.  יש טיפולים מבוססים מחקרית נגד התאבדות, ואשר אינם כרוכים בגרימת נזקים גופניים, למשל, כפי שאפשר לקרוא כאן. . בכל מקרה, אם יש סיכון אובדני חשוב לבחור מטפל שיודע לעבוד עם מטופלים במצבים אובדניים ושיש לו הבנה פסיכואנליטית עמוקה אודות הסיבות האפשריות להיווצרות הדיספוריה המגדרית והחרדות העמוקות הכרוכות במצב זה.