טיפולי התאמה מגדרית לקטינים ולבוגרים צעירים הם למעשה טיפולי המרה אגרסיבים לילדים אשר ללא אשרור יגדלו להיות הומואים ולסביות

ללמד ילד לחיות בשלום עם גופו זה לא טיפול המרה

אנו רוצים להתייחס למסמכים היוצאים מטעם משרדי ממשלה שונים (למשל, משרד הבריאות, משרד החינוך) או להצעות חוק בנושא, הטוענים נגד "טיפולי המרה לנטייה מינית ולזהות מגדרית". צירוף של שני המושגים השונים הללו תחת אותה קטגוריה מהווה ערבוב ובלבול של מושגים שאינם קשורים, ולפיכך גם אין לכלול את ההמלצות אודותם תחת אותם קווים מנחים. 

אנו מתנגדים לטיפולי המרה לשינוי נטיה מינית, הם אינם חוקיים ואינם אתים. בתחום של זהות מגדרית, הסיפור הוא אחר לחלוטין, ומן הראוי לתת את הדעת אודותיו באופן מדוייק, וכן להפריד ולהבחין בין שני המקרים ובין ההמלצות המתאימות לכל מקרה.  

דיספוריה מגדרית היא איננה נטיה מינית, היא יכולה לנבוע מסיבות רבות ומורכבות שלעיתים יובילו לשינוי מגדרי, אך במקרים רבים אחרים לא יהיה זה הפתרון המתאים. לכן, חשוב להבין את שורש הבעיה ולטפל בהתאם. המשמעות של השמת תווית של "טיפול המרה" על כל טיפול שמנסה לחקור מדוע ילד או מבוגר רוצים לשנות את מגדרם הינה שלא ניתן יהיה לתת טיפול פסיכולוגי אמיתי כפי שמחייבת אותנו האתיקה המקצועית. בפועל, פסיכולוגים יהפכו לפקידים שהאפשרות היחידה שלהם תהיה לומר לקטינים שהם צודקים ולתת להם מכתבי אישור להורמונים ולניתוחים, מבלי להשתהות ולבחון האמנם זו ההחלטה הנכונה עבורם והאם יש סיבות אחרות שחשוב להתייחס אליהן. לחלופין, מטפלים אתים ואיכותיים ימנעו מלקבל לטיפולם צעירים הסובלים מדיספוריה מגדרית על מנת לא להיות מואשמים במתן "טיפולי המרה". 

עוד, טיפול מאשרר מוליך את הצעיר ל"מעבר רפואי" עם כל הנזקים הבלתי הפיכים הכרוכים בו, כפי שפרטנו במסמכים קודמים שלנו, למשל פה. יש לציין כי גם קטינים מנותחים במדינת ישראל, למשל כריתת שד מבוצעת אפילו בילדות בנות 13.5.  

אנו ממליצים על טיפול פסיכולוגי קלאסי, משתהה, מעמיק, חושב, מכיל, חקרני, טיפול שיש בו חיבור לחוויה ולהרגשה ובו זמנית גם שמירה מפני acting out, במיוחד כזה הכולל פגיעות בגוף. אנו מפרטים אודות המלצותינו פה וגם פה. הטיפול שאנו ממליצים עליו, טיפול שאינו מאשרר זהות מגדרית, הוא אינו טיפול שמנסה לכפות על המטופל זהות "נורמלית", אלא מנסה לעזור לו לברר ולהבין מה עובר עליו ומה ייטיב איתו בטווח הרחוק. זה לא טיפול המרה. אנו יוצאים נגד הטענה שאין לשאול מי שמצהיר על זהות טרנסית את השאלה "למה". מותר וראוי והכרחי בטיפול פסיכולוגי לשאול את כל השאלות האפשריות ולחקור את הנפש לפני ולפנים. טיפול מאשרר איננו מאפשר את החקירה הפנימית ההכרחית הזו, ומהווה "מעקף" למצוקות ולסיפור האמיתי אשר מתחת לפני השטח, לפיכך גם אינו מיטיב עם המטופל בטווח הרחוק. פה פירטנו בהרחבה בנושא. 

הטענה כי זהות מגדרית איננה מהווה בעיה היא התעלמות מהעובדה כי כבר בהגדרתה, דיספוריה פירושה מצוקה. לפיכך נחפש לסייע לילדים לצאת מהדיספוריה המגדרית, לא להחריף אותה או לקבע אותה. בקוד האתיקה של הפסיכולוגים סעיף א' נכתב: "בעבודתם המקצועית יפעלו הפסיכולוגים לקידום רווחתו הנפשית של הלקוח ולמזעור סבלו". כלומר, המטרה היא לעזור לילדים לצאת מהמצוקה המגדרית בדרך שנבדקה והוכחה כבטוחה ולא מסוכנת: אירגוני הבריאות במדינות מתקדמות וידידותיות ללהט"בים - בשבדיה, בפינלד, בבריטניה ובנורבגיה ערכו חקירות מקיפות אודות טיפולי "התאמה מגדרית" ובעקבותיהן שינו מדיניות והפסיקו בהן. הקו הראשון לטיפול שהם מציעים הוא פסיכותרפיה.

יותר מזה, לעניות דעתנו, טיפולי "התאמה מגדרית" לקטינים ולבוגרים צעירים מהווים לכשעצמם טיפול המרה אגרסיבי - "המרת מין" - מדובר בפגיעה ממשית בגופם וגם בנפשם של צעירים שמצויים בתהליך גדילה ואינם כשירים לתת הסכמה מדעת להליכים פולשניים ומזיקים אלו. 

מחקר שניסה לטעון כי "טיפולי המרה" (לכאורה) לזהות מגדרית הם מזיקים הופרך: נמצאו בו כשלים מתודולוגים חמורים כולל הטיה במידגם הנתונים, הסתמכות על שאלות מחקר לא תקפות, השמטת משתני מפתח כמו מצבם הנפשי של הנבדקים בתחילת המחקר ועוד. 

עוד, המבקרים  מחקר לקוי זה מסבירים כי אין להגדיר טיפול שאינו מאשרר כ"טיפול המרה", זה לא נכון ולא אתי. הם נותנים דוגמאות למקרים שבהם הדיספוריה המגדרית היא מה שניראה על פני השטח כאשר בפועל הסיפור הוא אחר לחלוטין ודורש התערבות פסיכולוגית, למשל נערה שהותקפה מינית או נער נשי שמנסה למנוע תגובות של ביריונות כלפיו או נערות שסובלות מאוטיזם ומתקשות לקבל את הגוף המשתנה. צעירים אלו יזהו באופן שגוי את מצוקתם כעדות לזהות טרנסית. תיאורי מקרים של טיפולים מראים כי התערבות פסיכותרפויטית הולמת עשויה להקל על המצוקה המגדרית. ניתן לקרוא תיאורים פה ופה ופה. 

דוגמא אחרת שהכותבים נותנים היא של מתבגרים הנמשכים לבני מינם המדווחים על הזדהויות עם בני המין השני. הם מסבירים כי אחוז גבוה של הומוסכסואלים חווים תקופות של הזדהויות עם בני המין השני ואף התנהגויות של בני המין השני, עד כדי כך שזה עלול להתפרש כדיספוריה מגדרית על ידי מטפל מאשרר אשר במקום לאפשר למתבגר לחקור ולהבין את נטייתו המינית יפנה אותו לטיפולי "התאמה מגדרית". במקרים כאלה טיפולי "התאמה מגדרית" הם בפועל טיפולי המרה להומוסכסואלים.

היות ורבים מהסובלים מדיספוריה מגדרית בילדות הם דווקא הומואים ולסביות, הקווים המנחים נגד "טיפולי המרה" בתחום של זהות מגדרית מובילים למעשה לטיפולי המרה עבור הומואים ולסביות. 

מחקר מראה כי ללא טיפולי "התאמה מגדרית", כשני שליש מהילדים הסובלים מדיספוריה מגדרית יגדלו להיות הומוסכסואלים או ביסקסואלים. במילים אחרות, נמצא כי הומוסכסואליות קשורה לביטויים של מיגדר לא קונפורמיסטי בילדות. מזה משתמע כי אחוז אדיר של הילדים והמתבגרים המופנים לטיפולי "התאמה מגדרית", יוכלו לגדול להיות הומוסכסואלים אם רק יניחו להם להתפתח באופן תקין.  

בעקבות החקירה שנעשתה אודות פעילות מרפאת המגדר בטאביסטוק, אנגליה, נמצא כי בין 80 ל 90 אחוזים מהקטינים שהופנו לטיפול במרפאה היו הומואים או לסביות. בעקבות כך עיתונים בבריטניה יצאו בכותרות ענק הזועקות אודות  מרפאת המיגדר בטאביסטוק המנסה להכחיד הומוסכסואלים דרך טיפולי "התאמה מגדרית".  

העיתונאית הבריטית חנה ברנס, בסיפרה "זמן לחשוב" בדקה מה הוביל לסגירת מרפאת המגדר בטאביסטוק ומתארת כיצד הצוות במרפאה היה "מתבדח" שלא ישארו הומואים בבריטניה בקצב הזה. 

מטפלות שבדקו פרוטוקולים של טיפולים מאשררים מצאו כי הם כוללים גם הנחיות "לבדוק" עם הומואים האם אין להם "טרנספוביה מופנמת" ולעודד אותם לכיוון של "התאמה מגדרית", גם אם מלכתחילה לא הגיעו עם נושא זה.  

 מחקר מצא כי כרבע מהמתחרטים דיווחו על כך שבחרו במסלול של "שינוי מין" כתוצאה מהומופוביה מופנמת. הסטטיסטיקה מראה כי מאז שחלה בארה"ב עליה דרמטית במספר הנערות שמבקשות "שינוי מין" מבת לבן ירדה באופן דרמטי אוכלוסיית הלסביות שם. 

לאור כל האמור לעיל, טיפולי התאמה מגדרית מהווים למעשה טיפולי המרה אגרסיבים ופוגעניים לבעלי נטיה הומוסכסואלית המנסים להתכחש לה או לשנות אותה. 

אין לנו נתונים סטטיסטים אולם מהתבוננות במקרים בשטח אנו חוששים כי לא פעם דווקא צעירים ממשפחות דתיות ומסורתיות שהם הומוסכסואלים בוחרים בזהות מגדרית של המין השני על מנת להימנע מהקונפליקט בין הדת ובין הנטיה המינית. צעירים אלה זקוקים להקשבה עדינה וממושכת על מנת לאפשר להם למצוא את עצמם באמת ולא "להיכנס לארון" של "שינוי מין". עוד, נפוצה התופעה של הומואים "נשיים" או לסביות "גבריות". זה בסדר שיהיו כאלה, ואין צורך לפגוע בגופם בשל כך. 

בחו"ל ישנם ארגונים של להט"בים הפועלים מתוך התבססות על מחקרים, למניעת טיפולי "התאמה מגדרית" עבור קטינים ובוגרים צעירים מתוך הבנה כי הטיפולים הרפואיים הללו פוגעים למעשה בהומוסכסואלים ובלסביות. ניתן למשל לקרוא חומר של קהילות כאלו כאן, או כאן. למרבה הצער, במדינת ישראל אגודת הלהט"ב סבורה שהיא מיטיבה עם אותם קטינים ובוגרים צעירים המוסללים לטיפולי "התאמה מגדרית". אנו קוראים לכל הגורמים המעורבים בקהילות הלהט"ב בארץ לעצור, לחשוב, לחקור, לקרוא, ללמוד, להתבונן, לפעול בשיקול דעת, בזהירות ובאופן אתי. 

בדיוק כפי שאנו ממליצים לסייע להומואים וללסביות לקבל את עצמם כפי שהם, אנו גם ממליצים לבנים ולבנות לקבל את עצמם ואת גופם כפי שהוא. לומר למתבגר כי במידה והוא מרגיש לא בנוח עם גופו אזי יש לנתח, לצרוך תרופות מזיקות, לשנות ניראות - זהו טיפול המרה. לסייע לו לצאת מהמצוקה, לקבל את גופו בשלום, לחיות חיים ללא תרופות מזיקות וניתוחים, זו העבודה הטיפולית שאנו מחוייבים אליה על פי קוד האתיקה המקצועית. 

המלצה לקריאה נוספת:

D’Angelo, R., Syrulnik, E., Ayad, S. et al. (2021) One Size Does Not Fit All: In Support of Psychotherapy for Gender Dysphoria. Arch Sex Behav 50, 7–16.