קבצים פנימיים של "הארגון העולמי המקצועי לבריאות טרנסג'נדרים" חושפים רשלנות רפואית חמורה והפרה בוטה של כללי האתיקה
הם יודעים אודות הנזקים של טיפולי התאמה מגדרית ואודות חוסר היכולת של ילדים ובני נוער לתת הסכמה מדעת אבל הם לא עוצרים
ארגונים, אנשי מקצוע ומרפאות מגדר בבתי חולים במדינת ישראל המתיימרים להציע טיפול "מבוסס" לילדים ולבני נוער הסובלים מדיספוריה מגדרית, מסתמכים על הנחיות שנקבעו על ידי "הארגון העולמי המקצועי לבריאות טרנסג'נדרים" (WPATHׂׂׂ) וזאת למרות שהנחיות אלו הופרכו.
ארגון ללא מטרות רווח הנקרא Environmental Progress פירסם דו"ח הכולל קבצים שהודלפו מתקשורת פנימית של חברי "הארגון העולמי המקצועי לבריאות טרנסג'נדרים". הקבצים המודלפים כוללים שיחות פנימיות בין חברי הארגון ודיונים בין חברים המבקשים להתייעץ במצבים שונים לגבי מטופליהם. חברי הארגון הם רופאים, אחיות, פסיכולוגים, יועצים, "מומחי מגדר", אקטיביסטים ואחרים. "הארגון העולמי המקצועי לבריאות טרנסג'נדרים" נחשב לסמכות המובילה בטיפול במטופלים הסובלים מדיספוריה מגדרית או מזדהים כטרנסים וארגונים מרכזיים אחרים מקבלים את ההנחיות שלהם ופועלים על פיהן.
הקבצים המודלפים חושפים כי מדובר באקטיביזם פוליטי, לא במדע ובהחלט לא ברפואה. גם שמירה על כללי האתיקה הינה מהם והלאה. יש פער בין דיון פנימי לבין הצהרות כלפי הציבור הרחב, כאשר כלפי חוץ הם מתיימרים להציג תמונה של "רפואה מבוססת" אולם בדיונים ביניהם, כאשר נידמה להם כי איש אינו מקשיב מחוצה להם - עולים דברים אחרים.
הקבצים מראים כי אנשי הארגון יודעים את מה שגם אנחנו יודעים: ילדים ובני נוער אינם יכולים לתת הסכמה מדעת לפרוצדורות משנות חיים הואיל ואינם יכולים להבין את כל ההשלכות הכרוכות בהן. לרוב גם הוריהם של הילדים לא מסוגלים להבין זאת. הקבצים מראים כי אנשי הארגון יודעים כי הטיפולים שהם ממליצים אודותיהם גורמים לתופעות לוואי קשות, נזקים חמורים ובלתי הפיכים, סיבוכים, עקרות ואפילו תמותה מסרטן ובכל זאת הם מקדמים אותם ומעלימים עין מההוכחות לרשלנות רפואית פושעת.
באחד הדיונים שנחשף מודה אנדוקרינולוג ילדים, ד"ר מצגר, כי "רוב הילדים לא נמצאים במקום שבו יתכן מרחב למוח באמת לדבר על שימור פוריות באופן רציני כאשר דנים איתם במעבר רפואי." הוא ממשיך ואומר: "זה תמיד הטריד אותי, אבל אתה יודע, אנחנו רוצים שהילדים יהיו שמחים, שמחים כרגע, נכון ?" מטפל אחר בארגון מודה: "זה מחוץ ליכולת ההתפתחותית שלהם להבין את המידה שבה ההתערבויות הרפואיות ישפיעו עליהם, הם אומרים שהם מבינים אבל אז הם יגידו משהו אחר, ואתה תגיד לעצמך: רגע, הם לא באמת מבינים שהולך לצמוח להם שיער בפנים".
גם רוב ההורים לא מבינים מה יקרה לילדים שלהם. "אנחנו מסבירים את הדברים האלה לאנשים שאפילו לא למדו ביולוגיה בבית ספר תיכון" אומר ד"ר דן מצגר, "זה כמו לדבר עם בני 14 על סיבוכים של סכרת. לא איכפת להם. הם לא הולכים למות. הם הרי הולכים לחיות לנצח, נכון ? אז אני חושב שכאשר אנחנו משיגים הסכמה מדעת עדיין נותר חלל גדול". (המילה באנגלית בה הוא משתמש היא "לאקונה"). מטפלת אחרת כותבת: "בתאוריה זה טוב לדבר עם בני 14 על שימור פוריות אבל אני יודעת שאני הולכת לדבר אל הקיר, הם יהיו כזה: אייי, ילדים, תינוקות, איכס". אנשי הארגון מודים כי רוב הילדים ובני הנוער לא באמת מסוגלים לדבר ברצינות על שימור פוריות.
פסיכותרפיסט מתאר כיצד הוא שואל מטופלים אחרי פגישה עם הרופאים מה למדו בפגישה ונענה כי אין להם שמץ של מושג, הם פשוט רוצים לקבל את הטיפול. מטפל אחר בארגון מבין כי רוב בני הנוער לא מסוגלים להבין כי יש השלכות חמורות לטיפול ההורמונלי ולניתוחים הגניטלים. עוד הוא כותב כי: "חשבתי מה המשמעות של לקבל הסכמה מדעת מלאה. תהיתי באיזו מידה, אם בכלל, ספקי בריאות הנפש דנים בשיעורים הממשיים של סיבוכים מניתוחים עם המטופלים שלהם כאשר הם עושים הערכה לפני ניתוח, למשל: כאב או אובדן תחושה, צורך בניתוחים נוספים, רקמות מתות, זיהומים, סיבוכים ועוד. אני גם סקרן האם האחרים סבורים כי זה בטוח להניח שהמנתחים מגלים מהו שיעור הסיבוכים הממשי, לעומת רק לומר למטופלים שיתכנו סיבוכים."
הקבצים מראים חוסר התחשבות בתוצרים ארוכי הטווח של הטיפולים שהם ממליצים עליהם, למרות שהם מודעים להשלכות הפוגעניות של טיפולים אלו. אנשי הארגון יודעים שהטיפולים שהם ממליצים אודותיהם גורמים לעקרות, לסיבוכים, לדלקות, לסרטן, לחוסר תיפקוד של רצפת האגן, לאובדן שליטה על השתן, לאובדן היכולת לתיפקוד מיני, לאובדן היכולת להגיע לאורגזמה, ואף למוות. למרות זאת הם ממליצים פרוצדורות משנות חיים כמו ניתוח תחתון לבן 14 או הורמונים לילדה בת 13 הסובלת מפיגור התפתחותי.
מתואר בקבצים מקרה של נערה בת 16 הנמצאת בטיפול הורמונלי מספר שנים (הם כותבים אודותיה בלשון זכר). התגלו אצלה שני גושים בכבד. האונקולוג והמנתח שלה קבעו כי גידולים אלו הם כפי הניראה תוצאה של הטיפול ההורמונלי. הורמונים ידועים כגורמי סרטן גם בגיל 16. האונקולוג המליץ על הפסקת הטיפול ההורמונלי על מנת לסייע בהתכווצות הגידולים. בהקשר זה מספרים למטפל של הנערה על מישהי שאחרי 8-10 שנים של טיפול בטסטוסטרון פיתחה סרטן מסוג זה וניפטרה ממנו תוך חודשים ספורים. בכל קהילה רפואית אתית, גילוי של טיפול שגורם לסרטן היה אמור להביא לעצירה מוחלטת של הטיפול ולבדיקה מחודשת שלו, אזהרה של המטופלים והמטפלים, חיפוש אחר דרכי מניעה, מעקב אחרי אלה שבטיפול זה ועוד. תחת זאת, כל מה שיש למטפל של הנערה האומללה לומר זה שיקדמו עבורה ביצוע של ניתוח עליון כלומר כריתת שדיים כפולה.
למרות שיש מודעות ואפילו דאגה הולכת וגוברת בקרב חברי הארגון לגבי ההשלכות השליליות של טיפולי התאמה מגדרית עדיין הם מקדמים ודוחפים לניתוחים בלתי הפיכים גם עבור בני 16 ו 17: "אני מרגיש שהזמן הטוב ביותר לניתוח הוא בקיץ של לפני השנה האחרונה בתיכון".
הם יודעים כי ההורמונים גורמים לנזקים קשים, ומתארים למשל דלקת באגן עם אטרופיה והפרשות צהובות אחרי 3 שנים של טסטוסטרון. או מקרים אחרים של כאבים בעת קיום יחסי מין כולל דימום אחרי קיום יחסי מין. אחד התיאורים למשל הוא של "הרגשה כמו זכוכית שבורה" בעת גרייה מינית.
אנשי הארגון יודעים כי הטיפולים שלהם מובילים להעדר תיפקוד מיני המהווה גם הוא מקור למצוקה עבור צעירים אלו ומשבש להם את היכולת ליצור מערכת יחסים אינטימית ממושכת. ד"ר מארסי באורס מודה כי אלו המקבלים חוסמי התפתחות מינית בשלב טאנר 2 אינם מסוגלים להגיע לאורגזמה ויכולת הפוריות שלהם "לא נחקרה".
בפועל, ילדים המקבלים חוסמי התפתחות מינית כלומר לא עוברים התבגרות מינית תחת הורמוני המין הנכונים, לא יפתחו גמטות (תאי זרע או ביצית) בשלות ולכן גם לא יהיו פוריים. עובדה בסיסית זו בוודאי ידועה לד"ר מארסי באורס. ילד כזה גם ישאר עם פין בגודל של ילד קטן ואם ירצה בניתוח תחתון, לא תהיה לו די רקמה לבניית פסבדו נרתיק, כאשר האלטרנטיבה היא לקיחת רקמה מהמעיים שחושפת אותו לסיבוכים ולזיהומים קשים. אחד הילדים מהמחקר ההולנדי ניפטר כתוצאה מסיבוך כזה.
מהקבצים עולה זלזול של חברי הארגון העולמי בבטיחות של מטופלים הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות, כולל סכיזופרניה, דיכאון, פוסט טראומה, הפרעה דיסוציאטיבית, הפרעת אכילה, הפרעה ביפולרית ועוד. אחות ביקשה להתייעץ עם חברי הארגון אודות מטופל שהפסיכיאטר שלו התנגד לטיפול הורמונלי ונענתה כי מחלת נפש אינה אמורה לשלול התחלה של טיפול הורמונלי. חברים אחרים בארגון מתארים איך בכל המקרים המופנים אליהם הם מתעלמים מהפרעות פסיכיאטריות. אחת אומרת שהמקרה היחיד בו לא אישרה טיפול הורמונלי היתה עבור מטופל במצב פסיכוטי פעיל וכי היא מצטערת על שלא אישרה לו.
תיאור מקרה אחר העולה בקבצים הוא אודות מטופל שנהייה מאיים ומסוכן כלפי הצוות אחרי ניתוח תחתון, עד כדי כך שנאלצו להוציא נגדו צו מעצר. מסתבר שהם לא איבחנו קודם לכן שהמטופל סובל מהפרעה ביפולרית שהתגלתה רק אחרי הניתוח, כשהוא נסע ברחבי ארה"ב על מנת למצוא מנתחים אחרים שיטפלו בו. כיצד ניתחו מישהו שיש לו הפרעה פסיכיאטרית חריפה ? כל מה שעניין את המנתח ששיתף את חברי הארגון היה איך ליידע את הקולגות שלו להיזהר ממטופל זה שעשוי להיות מסוכן כלפיהם.
במקרה של מטופל הומלס, הם מאשרים ניתוח כריתת אשכים למרות שלא ברור כיצד יוכל לטפל בעצמו אחרי ניתוח כאשר יחזור להתגורר ברחובות.
דוגמא אחרת היא מקרה של מטופל בן 13 הנמנע מאכילה, סובל מתת תזונה והופעתו א בינארית. הם מדברים על כך שאם לא יתחיל בטיפול במהירות הוא יתאבד. נרטיב ההתאבדות שלא הוכח מופיע לאורך הקבצים למרות שאין לו כל בסיס.
מקרה אחר המופיע בקבצים הוא אודות נער המזדהה כנערה, אך מגיע בהופעה גברית לחלוטין כולל זקן. הוא מאובחן כסובל מסכיזופרניה סכיזואפקטיבית עם הפרעות בולטות בחשיבה. כל זה לא מונע מהם להפנות אותו לטיפולים שלהם. בהנחיות הארגון בגירסא מספר 7 הם מסבירים כי בעיות פסיכיאטריות צריכות להיות "תחת שליטה" אולם בהנחיות בגירסא 8 הם מורידים את הרף עוד יותר. לשאלת המטפל המתייעץ והמנסה להבין נאמר כי גם מטופל עם סכיזופרניה יכול להיות מוכן לניתוח.
מקרה קשה נוסף הוא של מטופל הסובל מהפרעת אישיות מרובה. אנשי האירגון מעודדים את המטפל שלו לקבל "הסכמה מדעת" מכל אחת מהאישיויות של המטופל וזאת "כדי שלא יתבעו אותו".
מסתבר שאנשי הארגון מודעים גם למתחרטים. ד"ר מצגר מדבר על כך שהחוקרים ההולנדים מסרו נתונים אודות מבוגרים צעירים שעשו מעבר רפואי והתחרטו על אובדן הפוריות שלהם ואומר שזה לא מפתיע אותו. יש דיבור מזלזל אודות אובדן הפוריות של צעירים אלו: "כעת אחרי שליוויתי הרבה בני נוער אל תוך שנות העשרים שלהם, ואני שואל: הכלב לא עושה זאת עבורך ? והם עונים, לא, מצאתי פרטנר מדהים ואני רוצה ילדים… "
הדבר היחיד שמפריע לאנשי האירגון בהתייחס למתחרטים הוא שמא קיומם יפריע להמשך מתן טיפול לאחרים. לא איכפת להם מהמתחרטים עצמם, הם מגדירים את החרטה כ"מסע מגדרי", הם מודים שכמות המתחרטים מהטיפולים ומהניתוחים היא יותר גבוהה ממה שהם רואים. הם מרחיקים לכת כאשר הם מאשימים את הקורבנות שלהם, כמו למשל אמירה אכזרית של ד"ר מארסי באורס: "מטופלים צריכים לקחת אחריות על ההחלטות הרפואיות שהם לוקחים, במיוחד כאלה עם השפעות קבועות".
אם לא די בכל אלה, אנשי האירגון גם יוצאים נגד שמירה על מטופלים על ידי סינון באמצעות מכתבים של אנשי בריאות הנפש לפני התחלת הטיפולים והניתוחים. מבחינתם סינון זה מיותר.
הניסויים הרפואיים של חברי הארגון הגיעו עד לדיונים אודות ניתוחים לשינויי גוף קיצוניים, כאלה שלא קיימים בטבע, כמו ניתוח עליון של חזה ללא פטמות, ניתוח תחתון למחיקה של כל המבנה לכזה שיהיה לא נשי ולא גברי אלא משטח חלק (כמו בובה בחלון ראווה) או בניה של פסבדו נרתיק יחד עם השארת הפין או פסבדו פין יחד עם השארת הנרתיק - כל אלה ללא כל הצדקה רפואית.
חשיפת הארגון שמה זרקור על הסכנה של ערבוב אידיאולוגיה עם מדע ורפואה. החומר העולה בקבצים צריך לשמש כקריאה דחופה להתעוררות של כל מי שמבסס את טיפוליו על ההנחיות של "הארגון המקצועי העולמי לבריאות טרנסג'נדרים".
לקריאה נוספת:
https://environmentalprogress.org/big-news/wpath-files
https://threadreaderapp.com/thread/1764799914918490287.html?utm_campaign=topunroll