אף ילד לא נולד "בגוף הלא נכון"!
לא נמצאה סיבתיות ביולוגית לזהות מגדרית
"חשבתי כי נולדתי בגוף הלא נכון, והמבוגרים בחיי, שבהם בטחתי, אישררו אמונה זו ובכך גרמו לי לנזקים בלתי הפיכים לכל החיים" (קלואי קול, מתחרטת מעבר מגדרי)
ויניקוט במאמרו "התיפקוד המנטלי ויחסו לפסיכו סומה" (ע"מ 76-91) מסביר כי הפסיכו סומה (גופנפש) היא יחידה אחת בלתי ניתנת להפרדה. במצב התקין הפסיכה והסומה, הגוף והנפש, נכנסים לתהליך של יחסי גומלין הדדיים. במידה ויש חוויה של פגיעות חוזרות ברצף המשכיות הקיום של התינוק בשלבים מוקדמים של החיים ובתגובה למה שנחווה ככשל סביבתי, עלול התינוק לאבד קשר עם הגוף ולמצוא מיקלט בשכל, במיינד. במצב פתולוגי זה השכל, התיפקוד המנטלי, מתפתח כמיקלט , כיישות ניפרדת, עקורה משורשיה הגופניים והרגשיים. "השכל מפתח ישות כוזבת ומיקום כוזב" (ע"מ 79). המענה למצב זה על פי ויניקוט הוא פסיכותרפיה. המטרה היא לאחות את החיבור של הנפש עם הגוף.
החשיבה שמציע ויניקוט מדגישה כי חיבור גופנפש הוא המצב הבריא ובהעדרו יש לשאוף לאיחוי. בניגוד לויניקוט, בגישה מאששת מגדר מושמעת הטענה כאילו יש ילדים אשר "נולדו בגוף הלא נכון" ועבורם מוצעים טיפולים אגרסיבים ובלתי הפיכים לשינוי המראה החיצוני של הגוף - שהרי לא ניתן לשנות מין - טיפולים בחוסמי התפתחות מינית, הורמונים של המין השני ובהמשך גם ניתוחים.
הגישה מאששת המגדר טוענת כי יש "זהות מגדרית" פנימית, אשר הינה תחושה פנימית עמוקה של הילד, לגבי האם הוא בן או בת, שניהם או לא זה ולא זה. עוד ניטען כי תחושת זהות זו יכולה להופיע כבר בגיל 3 וכי יש ילדים אשר "נולדו בגוף הלא נכון".
מנגד, החברה האנדוקרינית הוציאה הצהרה על פיה לא נמצאה כל סיבתיות ביולוגית לזהות מגדרית כזו או אחרת. כמו כן, מחקרים התפתחותיים מראים כי לילדים צעירים יש הבנה שטחית בלבד של מין ומגדר, במקרה הטוב. למשל, עד גיל 7 רוב הילדים מאמינים כי אם בן לובש שמלה אז הוא הופך לבת. לכן, לא ניתן להניח כי בכלל קיים מושג קוהרנטי של מה שמכונה "זהות מגדרית" בקרב ילדים צעירים. במידה שקיים מושג כלשהו של "זהות מגדרית" הוא מבוסס על סטראוטיפים המעודדים ערבוב בין מין ומגדר.
כבר בגיל צעיר ילדים מראים העדפות והתנהגויות שאנו מקשרים למין. למשל, בנים מראים יותר התנהגות אגרסיבית מבנות. עוד נמצא כי התנהגות סטראוטיפית של בני המין השני עשויה לנבא הומוסכסואליות. מחקרים מראים כי הבדלי התנהגות והעדפות הקשורים במין אינם תלויים בהשפעות חברתיות: כאשר ההשפעות החברתיות פוחתות, כלומר בחברות בהן יש פחות לחץ חברתי להתנהג בהתאם לסטראוטיפים, מה שעולה יותר על פני השטח הן ההעדפות הפנימיות הקשורות למין. למעשה מימצא זה הוא בניגוד לטענה כי נשים וגברים בנויים באופן זהה. כבר ברחם, עובר נחשף באופן שונה להורמונים לעומת עוברית, החל מגיל 8 שבועות, ובעקבות זאת ההתפתחות המוחית של הבן תהיה שונה מההתפתחות המוחית של הבת.
כאשר מתבוננים על תכונות אישיות מוצאים חפיפה של 30% בין המינים, כפי שניתן לראות בגרף המצורף. התוצאה של חפיפה זו הינה שבנים מתבגרים הנמצאים בקצה השמאלי של הרצף בעקומה הגברית (הכחולה) ובנות מתבגרות הנמצאות בקצה הימני של הרצף בעקומה הנשית (הורודה) יראו תכונות אישיות שונות משל רוב בני מינם. למעשה בגלל החפיפה של תכונות אישיות בין גברים ונשים, מאפייני האישיות של בנות מסוימות יהיו אפילו יותר "גבריים" ממאפייני האישיות של חלק מהבנים. בדומה, מאפייני האישיות של בנים מסוימים יהיו אפילו יותר "נשיים" ממאפייני האישיות של חלק מהבנות.
במקרה של מתבגרת שההתנהגות שלה, תכונות האישיות וההעדפות שלה הם יותר "גבריים" משל רוב הבנות ואפילו משל חלק מהבנים או מרובם, היא עלולה בטעות, ולאור חשיפה לתעמולה כוזבת של אידיאולוגיית המגדר, להגיע למסקנה השגויה שהיא "בן שנולד בגוף הלא נכון". הוריה עלולים אף הם להיות מבולבלים בראותם בת שהתנהגותה שונה מזו של בנות קבוצת הגיל שלה. במציאות, ילדה זו פשוט מתקיימת בקצה של הרצף ההתנהגותי. התנהגות לא טיפוסית למינה היא חלק מהגיוון הטבעי בקרב שני המינים. אישיות והתנהגות אינם מגדירים את המין.
כאשר נערה אומרת שהיא "מרגישה כמו בן" או שהיא "בן", זה משקף את התפיסה שלה לגבי האישיות וההעדפות שלה בהשוואה לקבוצת בני גילה. במקום להשתהות, לשאול, לפתוח מרחב של חשיבה, חקירה והבנה, לברר אודות מצוקותיה, בגישה מאששת מגדר יש היצמדות לטענתה, תיקוף מיידי, תוך שנאמר לנערה כזו כי היא "נולדה בגוף הלא נכון", ומשם ניסללת הדרך להתערבויות רפואיות וניתוחיות מזיקות ובלתי הפיכות. הגישה המאששת מגדר מחמיצה את ההבנה העמוקה של ויניקוט אודות הנתק הפתולוגי בין הגוף והנפש הזקוק לאיחוי. זה קריטי לאפשר לילדים אלו לעבור באופן טבעי את גיל ההתבגרות, לחוות את ההשתנות של הגוף, ללמוד לאהוב את הגוף החדש, ללא מעבר חברתי וללא מעבר רפואי. להגיד לילד כזה שהוא "נולד בגוף הלא נכון" זה לעשות פתולוגיזציה של התנהגות לא קונפורמית ובכך גם לא לאפשר לדיספוריה המגדרית לחלוף מאליה, תופעה שמתרחשת ברוב המקרים אם לא נוקטים במעבר מגדרי. דווקא ההשתנות של הגוף בגיל ההתבגרות היא זו שמאפשרת למתבגרים להתיידד עם גופם. הואיל וחלק מהילדים הללו יגדלו להיות הומואים ולסביות, לנקוט במעבר מגדרי זה לעשות להם טיפול המרה אגרסיבי ובלתי הפיך.
עוד, להגיד לילד שהוא נולד "בגוף הלא נכון" זה ליצור שינאה כלפי הגוף, לא רק למנוע אינטגרציה בין גוף ונפש, אלא ליצור ניתוק ביניהם, דיסוציאציה. במצב דיסוציאטיבי הילד יתעלם מסימנים חיוניים וחשובים המגיעים מהגוף ואף עלול לגרום נזקים לגוף. תחת זאת, חשוב ללמד ילד לחיות בשלום ובאהבה עם גופו.
נדגיש את העקרונות הבאים:
הגוף שלי איננו רכוש,
גופי איננו חליפה שאפשר ללבוש ולפשוט,
אני לא "מזדהה" עם הגוף שלי,
הגוף שלי איננו השלכה של אמונותיי הפנימיות.
החוויות החושיות הישירות של עצמי מגיעות מהגוף הרבה לפני שהן מגיעות ממושגים מנטלים שאני מנסח אודות גופי.
לחיות בתוך הגוף זו הדרך הראשונה והיחידה שבה אני תופס את העולם.
כל חוויה מתווכת באמצעות הגוף.
אין דבר כזה "מקום אובייקטיבי" שבתוכו אני יכול לחשוב מחוץ לגופי.
אני תמיד ממוקם באופן סובייקטיבי ומעורב עם הגוף שלי.
אני תמיד חווה את גופי.
אין מצב שבו אני לא חווה את גופי.
אני הוא גופי.
מרתק להאזין לעדות של מאיה, מתחרטת מעבר מגדרי, אשר חייתה שנים בזהות של גבר, ללא הורמונים, אולם לבשה ביינדר (ביינדר הוא חזיה המהדקת את השדיים על מנת להעלים אותם וליצור חזות חיצונית של חזה שטוח. הביינדר גורם לנזקים לשדיים, לצלעות, לריאות ולדרכי הנשימה). מאיה מתארת מה קרה לה בבוקר השביעי באוקטובר, כאשר התעוררה מהאזעקות. ברגעים הראשונים לא הבינה מה מתרחש, ניסתה לבדוק בחדשות מה קורה, שמעה פיצוצים ובעקבותיהם עוד אזעקות. ואז היא הבינה: "זה אמיתי". ברגע זה, מזיעה ומבוהלת, לא היה לה זמן ללבוש את הביינדר, היא רצה למיקלט הקרוב ביותר שיכלה למצוא. ברגעים אלו בהם מצאה עצמה רצה לחפש מחסה מהטילים כשהיא לראשונה מזה שנים ללא ביינדר, היא הרגישה איך הגוף שלה נע בקלילות בלי הלחץ וההגבלה של הביינדר, בלי הקושי לנשום הנגרם כתוצאה ממנו, היא הרגישה את הגוף שלה בתנועה ואז היא הבינה שהגוף הנשי הבריא שלה - אודותיו חשבה במונחים פתולוגים במשך שנים - הוא כלל איננו גוף פתולוגי, להפך, הוא זה שמאפשר לה באותם רגעים קריטים לנוע על מנת לשרוד. היא הבינה שיש צורך בגוף בריא ובנפש בריאה על מנת לשרוד את המלחמה.
המלצות לקריאה: ספרי ילדים בנושא.