דיספוריה מגדרית ואנורקסיה נרבוזה בקרב מתבגרות
דיספוריה מגדרית ואנורקסיה נרבוזה בקרב מתבגרות
מאמר חדש בגרמנית, אשר תורגם לאנגלית בשם: "זיקה מבחירה: הזדהות טרנסית ואנורקסיה נרבוזה כניסיונות לא סתגלתניים לפתור קונפליקטים התפתחותיים בקרב מתבגרות" ערך השוואה בין דיספוריה מגדרית ובין אנורקסיה נרבוזה בקרב מתבגרות ומצא מספר קוי דימיון חשובים. תהליך ההתבגרות של זהות נשית יציבה הוא מורכב מאוד, דורשני, נתון לשיבושים ומלווה במשברים ובאתגרים, דרכם הנערה מנסה לנווט את דרכה עם הגוף המשתנה והתגובות של בני המשפחה, קבוצת בני הגיל והחברה כלפיה.
חשוב להבין הן את הדיספוריה המגדרית והן את האנורקסיה בהקשר של גיל ההתבגרות, בהתייחס לשינויים ולמשימות ההתפתחותיים הכרוכים בו. המתבגרות מנסות ליצור ולייצב זהות גוף חדשה, דימוי גוף ואינטגרציה של האגו בהתייחס לשינויים בגוף. עוד משימות שעומדות בפניהן הן התייצבות של תחושת השייכות למגדר, בדיקת ההעדפות המיניות, בניית עצמאות וניפרדות מההורים, הגדרת עמדות וערכים של העצמי, פיתוח תכניות קריירה מציאותיות והתמקמות בקרב קבוצת בני הגיל.
משימות אלו, מורכבות לכשעצמן, "מסתבכות" עם מאפייני גיל ההתבגרות: תנודות רגשיות וקושי בויסות רגשי, רגשות מתחלפים של עליונות ונחיתות, חוסר ביטחון בזהות ובתפקידים, יכולת מוגבלת לתכנן ולפעול תוך ראיה עתידית, העדר תחושת סכנה, התנהגויות פזיזות הכרוכות בסיכון, אגוצנטריות והתנהגות מרדנית.
על מנת לצלוח בהצלחה שלב קריטי זה של התפתחות הזהות והתפתחות פסיכו חברתית יש צורך בנכונות גבוהה לשינוי, בגמישות ובמיומנויות רגשיות מתקדמות של ויסות עצמי.
כאשר מתבגרת לא מצליחה לנווט בהצלחה את דרכה בתוך האתגרים הללו, עלולות להופיע הפרעות חמורות כמו דיספוריה מגדרית ואנורקסיה נרבוזה כאשר הקונפליקטים הנפשיים מושלכים אל הגוף. שתי ההפרעות הללו עשויות לשמש כ"אסטרטגיית יציאה" לשימוש הנערה כאשר היא לא מצליחה למצוא דרך לקבל את גופה הנשי המתפתח.
באוירה התרבותית הנוכחית, יש "יתרונות חברתיים" לדיספוריה המגדרית על פני אנורקסיה. ראשית, שטח ההשלכה בדיספוריה מגדרית הוא רחב יותר ויש לא רק חיפוש אחרי גבולות אלא גם חצייה שלהם באופן קונקרטי ולא רק סימבולי. שנית, "להיות טרנס" מקבל לגיטימציה חברתית ופוליטית ומוגדר כחלק מזכויות אדם בשנים האחרונות. לכן יש תיקוף חיצוני חזק וחיזוקים חיוביים לדיספוריה מגדרית. בדומה לאנורקסיה, נערות מתבגרות מקבלות הזדמנות דרסטית להימנע מלהתמודד עם התפתחות הגוף, השינויים הקשורים אליו ומשימות התפתחותיות, באופן שהוא מקובל בתרבות בזמננו ("רוח הזמן").
הזדהות טרנסית בקרב מתבגרות משקפת את רצונן לעקוף את האתגרים של התבגרות נשית, יותר מאשר הזדהות עם גבריות. יש דחייה ברורה של הגוף הנשי ו/או של התפקיד הנשי המגדרי, אבל לא מבוטא רצון למאפיינים הראשוניים או השניוניים של המין השני. זה לא שהן רוצות להיות גבר. הן פשוט לא רוצות להיות נשים.
"שבילים" רבים עשויים להוביל להתפתחות הצהרה על זהות טרנסית בקרב מתבגרות, עם מספר אטיולוגיות שכיחות:
א. משבר התבגרות זמני - כתוצאה מכשל במשימות התפתחותיות של גיל ההתבגרות.
ב. חוסר קונפורמיות עם ציפיות מגדריות - עם הדרישות, החוקים והנורמות של איך בנות אמורות להתנהג בחברה.
ג. בעיות הקשורות למיניות - למשל הומופוביה מופנמת, או העדפות מיניות יחודיות.
ד. מצבים פסיכיאטרים - הפרעות על הספקטרום האוטיסטי, טראומות, הפרעות אישיות, דיכאון, חרדה ועוד.
יש הרבה קוי דימיון בין דיספוריה מגדרית ובין אנורקסיה:
א. בשני המקרים יש הפרעה בדימוי הגוף כאשר התוקפנות מופנית פנימה, אבל גם החוצה. בשני המקרים בני משפחה ולרוב ההורים מתארים רגשות קשים של חוסר אונים ואוזלת יד, יחד עם אשמה כבדה ותחושת כישלון.
ב. הסירוב לאכול או הבקשה לקבל חוסמי התפתחות מינית מבטאים מישאלה וניסיון לעצור את הזמן ואת ההתפתחות הגופנית.
ג. יש תחושת ניכור כבדה מהגוף.
ד. יש בריחה מנשיות.
ה. ההפרעה מבטאת ניסיון ליצור ניפרדות ועצמאות מההורים.
ו. ההפרעה מבטאת חיפוש אחר גבולות.
ז. ההפרעה מבטאת חיפוש אחר זהות.
ח. המישאלות מבוטאות באופן קונקרטי, בעשייה ממשית.
ט. הקונפליקט הפסיכולוגי מושלך אל הגוף, יש חוסר קבלה עצמית ושינאה עצמית המופנים אל הגוף.
י. יש ניסיון לשלוט בגוף ובכך לצמצם את הסערה הרגשית.
יא. בשני המקרים יש עדויות להדבקה חברתית מסיבית.
יב. בשני המקרים יש פעמים רבות רקע של התעללות מינית בילדות ו/או טראומות אחרות.
לאור ההבנה של קווי הדימיון בין דיספוריה מגדרית לבין אנורקסיה, עקרונות טיפוליים בעבודה עם נערות הסובלות מאנורקסיה עשויים לשמש גם בעבודה עם דיספוריה מגדרית. כפי שפירטנו במסמך שלנו על עקרונות של טיפול לא מאשרר, הטיפול מתנהל תוך שמירה על המטופלת מפני גרימת נזקים לגופה, ומתוך השהייה, סבלנות, הימנעות מפעולות, אורך רוח, נשימה עמוקה, עד שתתבהר התמונה. הטיפול שאנו ממליצים מאפשר תהליכים נפשיים עמוקים, אשר מתוכם תצמח הקלה למצוקה.
בשני המקרים מטפלים צריכים לסייע לנערות לצלוח את האתגרים ההתפתחותיים תוך שמירה עליהן מפני פגיעה בגופן. ממש כפי שלא "נאשרר" לנערה אנורקסית כי היא "שמנה" ונעזור לה בדיאטה ובפגיעה עצמית, כך גם לא נאשרר לנערה עם דיספוריה מגדרית "זהות של בן".
חשוב להבין את הדיספוריה המגדרית בתוך הקונטקסט ההתפתחותי תוך הבנת הקונפליקטים וסיוע למתבגרת לפתח אסטרטגיות התמודדות סתגלתניות. ברוב המכריע של המקרים דיספוריה מגדרית, במיוחד זו המתחילה בגיל ההתבגרות, היא זמנית וקשורה לאתגרים ולמשברים של גיל ההתבגרות כפי שפורטו.
טיפול מאשש מגדר אינו עומד בקנה אחד עם העקרונות של התפתחות בגיל ההתבגרות והוא מקבע את הדיספוריה במקום להביא לפתרון שלה, הוא גורם נזק להתפתחות, לנפש ולגוף, ולא בוחן מה נמצא מתחת למישאלה לשינוי מין.
טיפול חקרני (לא מאשרר) יוזם תהליך של התבוננות וחשיבה על מנת להבין את המניעים השונים להזדהות הטרנסית, לטפל בבעיות הפסיכו חברתיות הנילוות ובתחלואה הנפשית הנילווית, להקטין את הסיכון שהדיספוריה המגדרית תתמיד. המטרה היא להבין גם את הסטראוטיפים המגדריים ואת הציפיות הלא מציאותיות ממעבר מגדרי, לפתח תחושת מסוגלות, עצמאות ומציאת פתרונות יצירתיים לקונפליקטים הקשורים לתחושת הזהות. זה כולל בין היתר חקר הסוגיה האם הבקשה למעבר מגדרי מהווה ניסיון לפתור בעיה אחרת לגמרי. לכן, אין לשתף פעולה עם השימוש של המתבגרת בהזדהות טרנסית.
הבנת המוטיבציה לשינוי מגדרי דורשת רמת מומחיות גבוהה מאוד הכוללת הבנה פסיכיאטרית והבנה התפתחותית. הנערות זקוקות למידע מהימן אודות אנטומיה נשית והשינויים המתרחשים בגופן, השונות הגדולה בהתפתחות הפיזית הנורמלית, מעגל הפוריות בגוף הנשי וסימנים פיזים שהנערה יכולה לשים אליהם לב, מאפיינים הקשורים למיניות נשית והמימדים התיפקודיים שלהם, הסיבות שמונעות מבנות לקבל את גופן וכדומה.
מומלץ לברר עם הנערה באופן רגיש ולא מציף, איך היא חווה את גיל ההתבגרות, למשל: האם את מרגישה שהכל כשורה ? האם משהו מדאיג אותך ? איך את מסתדרת עם השינויים בגוף של גיל ההתבגרות ? האם יש חוויה שאת לא מצליחה להסביר ?
חשוב להעביר לנערה את החוויה שמקשיבים לה, מכבדים אותה, מקבלים אותה. חוויה חיובית בפגישה היא חשובה. מומלצת חקרנות אמפטית, לא שיפוטית.
המטרה היא שהנערה תיצור קשר חיובי מקבל ומעריך כלפי גופה המתפתח, נשיותה וזהותה המינית. בו זמנית חשוב שהעזרה תהיה "נקיה" מפוליטיקה ומאידיאולוגיה. הצורך הוא בהקשבה אמפטית, עובדתית ואחראית. עוד, חשובה השמירה על הנערה מפני פגיעה עצמית. חשוב להעביר לה מסר של שמירה, להבהיר כי המטפלת לא תרשה לה להרוס את גופה. חשוב לסייע לה להבין כי ה"זירה" היא לכאורה הגוף אבל הכאב מגיע מהנפש, ועד שהנפש תגיע לתובנות ולהחלמה, יש לשמור מפני כל פגיעה בגוף.