דיספוריה מגדרית והדבקה חברתית
המושג של השפעה חברתית מתאר כיצד המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שלנו מגיבות לעולם החברתי שסביבנו, כולל לנטיה שלנו לקונפורמיות עם הזולת, לציות לחוקים חברתיים ולדמויות סמכות. כל אדם מושפע בדרך כזו או אחרת ממקורות של השפעה חברתית סביבו, כמו דיונים עם חברים, סרטים, פרסומות, תעמולה פוליטית וכד'.
הדבקה חברתית הינה צורה אחת של השפעה חברתית, והיא מוגדרת כ"תהליך ספונטני שבאמצעותו מידע כגון עמדות, רגשות או התנהגויות, מופץ בקרב חברי הקבוצה מאחד החברים בה אל האחרים". בבריאות הנפש מזהים כי בעיות כמו חרדה, הפרעות אכילה, אלימות, גרימת נזק עצמי - יכולים לעלות בשכיחותן בקבוצות חברתיות כתוצאה מחיקוי של התנהגות הזולת. מדאיגה במיוחד תופעת ההדבקה החברתית ביחס להתאבדויות בקרב צעירים.
ההשפעה של רשתות חברתיות על הבריאות הנפשית של צעירים ובפרט מתבגרים הוכחה אף היא. בהינתן השלב ההתפתחותי בו הם שרויים, במיוחד מתבגרים מועדים להדבקה חברתית מבני גילם ומרשתות חברתיות. חוקרים תיעדו עליה בכותבי תוכן פופולרים שאיבחנו עצמם בסמפטומים של בעיות נפשיות ברשתות חברתיות, וכתוצאה נמצאה עליה בדיווחים של צעירים המתלוננים על סמפטומים אלו. נמצא למשל כי שש מתבגרות דיווחו על טיקים, וחקירה העלתה כי קודם לתלונה הן נחשפו לאושיית מדיה חברתית עם סמפטום זה. מחקרים נוספים מצאו עדויות להדבקה חברתית בסמפטומים שונים בעקבות חשיפה למדיה, אפשר לקרוא למשל פה ופה.
העליה האקספוננציאלית במספר בני הנוער המדווחים על זהות טרנסית, מצביעה על צעירים עם מצוקה נפשית שקדמה להצהרה על הזהות החדשה, המושפעים מרשתות חברתיות. הרשתות החברתיות רווויות בסרטונים המציגים צעירים שעברו שינוי מגדרי, לא רק מחו"ל אלא גם בארץ. צעירים רבים החלו להאמין כי זהות טרנסית היא ההסבר למצוקה המתמשכת שלהם וכי מעבר מגדרי יפתור את כל בעיותיהם.
מחקר של ד"ר ליסה ליטמן,אשר עבר פעמיים ביקורת עמיתים, מצא עדות להדבקה חברתית כאשר כ 9 מתוך 10 בני נוער המוטרדים בשאלת הזהות המגדרית היו חשופים להשפעה חברתית, כדוגמת השתייכות לקבוצה שבה לפחות חבר אחד המגדיר עצמו כטרנסג'נדר ו/או שקודם להצהרה על זהותם המגדרית החדשה הייתה עלייה בשיעור השימוש שלהם ברשתות חברתיות. מחקר חדש מוסיף ומתקף טענה זו.
המחקר של ד"ר ליטמן מצא כי מועברים מסרים שגויים ומטעים ברשתות חברתיות כמו:
א. הטענה כי סימפטומים לא ספציפים יכולים להחשב כדיספוריה מגדרית.
ב. הטענה כי קיומם מהווה הוכחה להיותו של הפרט טרנסג'נדר.
ג. הטענה כי הדרך היחידה לאושר היא "שינוי מין".
ד. הטענה כי כל מי שלא מסכים עם דיאגנוזה עצמית ורצון ל"שינוי מין" הוא "טרנספוב" ויש להרחיקו ולנתקו מהנער או מהנערה.
טענות שגויות ומזיקות אלו מופצות על ידי פעילים של האג'נדה הטרנסית בכל העולם וגורמות לבני נוער פגיעים להילכד באג'נדה ולבקש מעבר מגדרי.
גם שרייר מתארת כיצד הפעילים ברשתות החברתיות במיוחד ביוטיוב עושים שטיפת מוח למתבגרים המבולבלים. הם מציגים עמדות מוטעות ומטעות כמו:
א. "אם אתה חושב שאתה אולי טרנס, אתה אכן טרנס".
ב. הם מונים סימפטומים עמומים כאינדיקטורים: תחושה שאתה שונה, תחושה שאתה לא משתלב חברתית, הרגשה שאינך מספיק גברי/ נשי, תחושת אי נוחות בגוף.
ג. "טיפול הורמונלי לשינוי מין יפתור את כל בעיותיך".
ד. "אם הוריך באמת אוהבים אותך אז הם יתמכו בזהות הטרנסית שלך". אם ההורים אינם תומכים ב"שינוי מין", הפעילים מעודדים להתנתק מהמשפחה ולמצוא משפחה חליפית כמו גם לשקר ולרמות את הורים.
ה. "אם לא תזכה לתמיכה בזהותך הטרנסית תיאלץ להתאבד".
ו. "ילדים ומתבגרים יודעים מה היא זהותם".
הפסיכואנליטיקאי מרקוס אוונס אשר עבד שנים רבות במרפאת המגדר בטביסטוק ופרש ממנה בעקבות טיפול רשלני ומזיק בקטינים עם דיספוריה מגדרית, (המרפאה גם נסגרה מסיבה זו) מסביר כי בעבר בני נוער שחיפשו טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי קיבלו אבחנות של דיכאון, חרדה חברתית, אובססיות, היפוכונדריה, או פוסט טראומה. אותם צעירים מחפשים כעת עזרה דרך האינטרנט שם הם מוצאים אתרים של פעילים טרנסים המתארים את הסמפטומים מהם הם סובלים. זה מוביל ל"אבחנה עצמית" לרוב ללא התייעצות עם אנשי מקצוע. מציאת רעיון שעשוי להסביר ולתת משמעות לסערה הרגשית שהם חווים, ובמיוחד לחוויה של היותם לא משתלבים חברתית, מצמצמת את החיפוש באופן בלעדי לכיוון הטרנסי. אתרי טרנס רבים מציעים מסר של קבלת פנים, קבלה והכללה, מה שעשוי ליצור חוויה אטרקטיבית עבור מי שנאבק בנושאים כמו מקומו בעולם או יחסים בין אישיים. פתאום אותו צעיר מוצא קהילה און ליין שמציעה לו הסבר לכאורה של מדוע קשה לו בחיים. זה מוביל לראייה מצומצמת וחד צדדית של הצעיר אודות המורכבות של מצבו הנפשי, והתמקדות בנושא אחד בלבד - האבחנה העצמית שלו כבעל "זהות טרנסית". לרוב בשלב זה הצעיר וגם הקרובים לו מאבדים את הראייה הרחבה של הרקע הרגשי שממנו הוא הגיע ואשר גרם לו למצוקה רגשית או בלבול קודם לכן. צמצום הסתכלות זו גורם לכך שהצעיר, ולמרבה הצער גם גורמים טיפוליים, מצמצמים את האבחנה אודות המצוקה לכדי סיבה אחת ויחידה - "נולד בגוף הלא נכון".
האינטרנט יכול לספק מקור אדיר של מידע מהימן אולם טירון יתקשה להבחין אילו אתרים מספקים מידע שהוא באמת מבוסס ראיות.
למרבה הצער, גם במדינת ישראל, רוב האתרים לצעירים מבולבלים מגדרית תומכים בטיפולי התאמה מגדרית וחלקם אפילו מעודדים ודוחפים לכיוון זה גם צעירים שקודם לכן לא היו בכיוון. צעירים בעלי נטייה הומוסכסואלית הם פגיעים יותר לסוגסטיה הזו. אתרים אלו לוקחים לעצמם מנדט בכך שהם מדברים על זכויות של אנשים טרנסים, דבר שהוא כשלעצמו חשוב ונובע מכוונות טובות, אולם בפועל הם דוחפים ומסלילים צעירים סובלים לכיוון של מעבר מגדרי, מעבר אשר ההתערבויות הכלולות בו הן מזיקות ובלתי הפיכות. עידוד של צעירים ללכת במסלול זה אינו ראוי מבחינה רפואית ואינו אתי.
עוד, אתרים אלו מקדמים ראיה צרה של סטראוטיפים מגדריים אשר עלולים לייצר אצל הצעיר את האמונה כי יש רק מענה אחד להעדר קונפורמיות מגדרית. יש להם נטייה להכחיש את האפשרויות כי בלבול מגדרי בקרב צעירים עשוי להיות קשור למיניות המתפתחת שלהם, אולי לפחדים ביחס ליחסים מיניים או לנטייה מינית. מעבר מגדרי עשוי אז להיתפס כפיתרון לקונפליקט פנימי זה. אתרים אלו משתמשים ברטוריקה פתיינית בה הצעיר עשוי לחוש יותר מיוחד, למצוא פתרונות לכאורה קונקרטים ומקום השתייכות. אתרים אלו אינם מתייחסים לקשיים האמיתיים הכרוכים במעבר מגדרי. המסרים המועברים של קבלת הצעיר המבולבל עשויים לעורר בו תחושת הקלה מהמצוקה איתה הגיע.
ההדבקה החברתית המתרחשת באמצעות המדיה היא בעלת השפעה עוצמתית על המחשבות וההתנהגויות של הצעיר.
במאמרה על "ילדים טרנסג'נדרים: היצירה של היסטריה מודרנית" ליסה מרציאנו מסבירה כי גורמים חברתיים אשר מאדירים מצב, מתגמלים את הסטטוס שלו או מקשרים את המצב עם תנועה חברתית מתקדמת - עשויים ליצור קרקע פוריה עוד יותר להדבקה חברתית. היא מתארת הורים לבני נוער אשר עזבו את הבית לקולג' ללא כל רמז לעיסוק בנושא המגדרי ובתום הסמסטר הראשון כבר הכריזו על עצמם כעל בעלי זהות טרנסית. היא מסבירה כי מדובר לא רק במרד נעורים ובהיפרדות מההורים אלא בעיקר בהשפעות חברתיות. גם מתחרטים או כאלה שהתאוששו מהדיספוריה המגדרית הסבירו כי חוו את מציאת הזהות הטרנסית כ"שבט" או משפחה להשתייך אליה בזמן שחוו חרדה עזה עם המעבר לקולג'.
למרבה הזעזוע תכנים שגויים של אידיאולוגיית המגדר מופצים גם במערכת החינוך במדינת ישראל, כבר בגיל הרך, מבלי שהורים יודעים או נתנו הסכמה מדעת אודות הפצתם לילדיהם. אידיאולוגית המגדר המוצגת בבתי הספר בארץ מקדמת הדבקה חברתית בדיספוריה מגדרית. מדובר בטענות שהן בניגוד למדע, אשר מקדמות סטראוטיפים מיניים, מעודדות דימוי גוף שלילי ושינאה אלימה כלפי הגוף, טענות אשר מבלבלות ילדים אודות המציאות הביולוגית ואודות הנטיה המינית שלהם, מעוררות חרדות, שוחקות את המושג של זכויות המבוססות על מין, מכחידות תחרויות ספורט הוגנות עבור נערות, מגבילות את חופש הביטוי ואת חופש המחשבה ויוצרות נתק קשה בין הורים וילדיהם.
אנו ממליצים להורים לברר לאילו תכנים ילדיהם חשופים דרך האינטרנט, קבוצת בני הגיל וכן אילו תכנים מועברים בבית הספר. חשוב להביע התנגדות לחשיפה של הילדים לתכנים של אידיאולוגיית המגדר אשר כאמור מעודדים הדבקה חברתית. התיקווה כי צוות בית הספר לא יחשוף ילדים לתכנים מזיקים הוכחה לצערנו הרב כלא מבוססת.
מומלץ לקרוא מסמכים נוספים באתר שלנו על מנת להעמיק בנושא.