עדות מתחרטת מעבר מגדרי ישראלית
עדות של מתחרטת מעבר מגדרי ישראלית
אנו משתפים בעדותה של ג', המתחרטת הישראלית הראשונה אשר מעיזה לדבר בפומבי. אנו מודים לג' על הרשות ועל הנכונות לשתף, על עדות אמיצה ונבונה, מתבוננת פנימה והחוצה, מכמירת לב ומעוררת מחשבה. ד"ר טל קרויטורו ריאיינה את ג'. אנו מודים לד"ר קרויטורו על הרשות והנכונות לפרסם. להלן תקציר הריאיון, אשר להבנתנו, חשוב כי אנשי מקצוע יקראו, הואיל והעדות של ג' מעוררת סוגיות של אבחון, טיפול ואתיקה מקצועית.
ג' מספרת כי האבחנה של דיספוריה מגדרית ניתנה לה בתוך חודש ימים בלבד של אשפוז במקום אשפוז חדש. הפסיכיאטרית שלה מאשפוז קודם יצאה נגד האבחנה אולם המסר שלה לא התקבל. תהליך ה"אבחנה" כלל הקשבה למה שג' סיפרה. היא ביטאה חרדות מלהיות אישה וקושי עם הגוף שלה, במיוחד רצון להיפטר מהחזה. היא מסבירה כי "הלכו איתה" ולא נתנו מקום להיסטוריה איתה הגיעה לאשפוז. ג' הגיעה לאשפוז חוזר עם רקע ידוע של טראומה בגלל פגיעות מיניות, היסטוריה אשפוזית בגלל הפרעות אכילה, אובדנות, פגיעה עצמית כתוצאה משינאה עצמית ודיכאון. עוד, ג' כפי הנראה סובלת מאוטיזם שאינו מאובחן. היא אומרת: "היה מקום ליותר תישאול, ליותר ספקות". שנה אחרי שהחלה להזדהות כגבר (מעבר חברתי) הגיעה למרפאת מגדר באיכילוב, קיבלה מירשם לטיפול הורמונלי. החתימו אותה על טופס בו היא מאשרת שיודעת שיש לטיפול השפעות בלתי הפיכות, הציעו לה שימור פוריות, הסבירו על שינוי קול, שיעור, מיפרצים בשיער הראש, מחלות לב. היא אומרת: "דיברו על זה אבל לא מספיק". היא אומרת שראו בהיסטוריה שלה שהיה ניסיון אובדני אבל קישרו אותו לדברים הלא נכונים.
ג' מסבירה: "אבל הם אנשי המקצוע, איך הם יכולים לאפשר לך לקבל החלטות לשארית חייך - אלא אם הם רואים שאין הסבר אחר שמסביר את זה - והמקרה שלי מורכב וארוך. אם אין משהו אחר שמסביר את זה - אז סבבה - אבל אם יש דברים אחרים שיכולים להוות ספק אז חייבים לשלול אותם קודם ולא עשו את זה בכלל", "שעה או שעתיים, גם 5 שעות, עם איש מקצוע שלא מכיר אותך כדי לתת לך הורמונים שגורמים לדברים מסויימים שהם לא הפיכים - זה לא מספיק", "אם יש מישהו שעבר פגיעות מיניות חייבים לבחון את זה."
ג' מתארת כי בהתחלת הטיפול ההורמונלי היתה לה תחושה טובה שנמשכה שנה וחודשיים ואז החלה להתערער. לגבי ניתוח כריתת שדיים - אותו עברה לפני גיל 18 ולפני שהגיעה לוועדה - היא מסבירה כי בהתחלה חשבה שזה טוב לה אף על פי שזה היה ניתוח קשה, כלל שתי צלקות לאורך החזה וניתוח תיקון. מסבירה כי הרגישה יותר בטוחה בעולם בתור "גבר", יכלה להסתובב במקומות שבהם בתור נערה לא העיזה להסתובב, גם לא פחדה להתחבק עם בת זוגתה בפומבי.
ג' מתארת את המהירות בה בוצע המעבר המגדרי. אולם מרגע שהתחרטה, אין מי שיסייע לה, "במירדפים וגם זה לא". למשל לא היה מי שיסייע לה להפסיק את הטסטוסטרון ופעלה על דעת עצמה. כששאלה אמרו לה שלא יודעים. אין לה מענה לשיחזור שד. ועוד דבר שלא יעלה על הדעת, על מנת לחזור ברישום בת.ז. למין "נקבה" עליה להמתין 7 חודשים לוועדה מגדרית ! היא חוששת שאם תצטרך טיפול רפואי עד אז תאושפז עם גברים. עוד היא מתארת מה קרה כאשר התחרטה: "כל הקהילה שתמכה בך שונאת אותך, מתהפכת עליך". טוענים שאין אנשים כאלה (מתחרטים) אבל ברשת חברתית רדיט יש עשרות אלפים. ג' מדברת על פרופיל של מתחרטים - יש להם רקע מסוים שצריך לתת לו מענה קודם כל. אבל במקרה שלה לא היתה התייחסות לרקע ולא היה דיבור אודותיו.
ג' מתארת כי הספקות התבשלו זמן רב. הסתכלה בתמונות שלה כבחורה וחשבה שניראתה טוב אז. משהו לא ניראה לה. מסבירה כמה קשה היה לחזור חזרה אחרי שנלחמה ושכנעה את ההורים.
היא מתארת תחושה של ניתוק אינטנסיבי מעצמה במשך כל החודשים שלקחה טסטוסטרון. ואז יום אחד התגלחה והסתכלה בראי והניתוק הפסיק בבת אחת: "אשכרה רואה את עצמי במראה פתאום". היה בכי. זה היה הרגע הדרמטי שבו חזרה לעצמה.
ג' מסבירה כי במקרים כמו שלה, "כשיש רקע כזה מורכב, צריך לקחת יותר זמן, צריך לבדוק את זה במיוחד בגילאים צעירים, לשבת על זה, לעשות טיפול, לוודא כמו שצריך. זה המינימום שאפשר לבקש. אז חתמתי על טופס ואני לא יודעת מה הטופס אומר. לא היה שם אף אחד שיבוא וישאל את השאלות שצריך לשאול... אם זו היתה החלטה מושכלת והוגנת, הייתי יכולה לקבל אחריות מלאה. אני מאשימה את כל אנשי המקצוע שלא איבחנו את זה שאני על הספקטרום. היו לי מחשבות שהן הגיוניות לאוטיזם. אם היו מאבחנים את הדברים כמו שצריך, לא הייתי מגיעה למקום שבו אני עכשיו. לא עצרו להסתכל על כל התסמינים."
המסר שלה לאנשי מקצוע הוא: "אם יש מישהו שמתמודד עם הרבה קשיים שיכולים להסביר את זה מזוויות אחרות, על הספקטרום, שעבר תקיפות מיניות, חובה להיות שם בתור איש מקצוע ולהגיד: "רגע, זה משהו שתמיד אפשר לעשות, אבל אי אפשר להפוך דברים בלתי הפיכים להפיכים. אז אם יש סימני שאלה בואו נעצור ונדבר עליהם בצורה תהליכית, ולא במיפגשים ספורים."
המסר שלה לצעירים הוא: צריך להבין במה מדובר. לא להקשיב בצורה עיוורת למידע. צריך לשאול שאלות, לוודא שאתה יודע את הדברים עד הסוף, לא להאמין בהכרח לאנשי מקצוע. לא להאמין לאיך שהדברים מוצגים ברשתות חברתיות כמו טיקטוק ואחרים שעושים רומנטיזציה לכל התהליך וטוענים שהוא יפתור לכם את כל הבעיות וכל הקשיים שיש לכם עם עצמכם. אל תילחמו בהורים שלכם - אם יש להם ספקות - זה מגיע מאיפשהו - הם מכירים אתכם כל חייכם. אנשי המקצוע מכירים אתכם רק זמן קצר. בשורה תחתונה אל תמהרו, קחו את הזמן כי אחר כך זה יהיה מאוחר מידי ואין דרך חזרה.