"אלה שנשארים שותקים - נושאים באחריות" (אדית שטיין)
אנו מבקשים לסמן "כתם עיוור" של אנשי מקצוע, מטפלים של בריאות ובריאות הנפש של ילדים ובני נוער הסובלים מדיספוריה מגדרית. לתדהמתנו, מצאנו כי חל בלבול אקוטי שהאקלים הפוליטי מחזק, אי הבנה יסודית שהיא ההבדל בין שמירה ושמרנות. למרבה הצער אנשי מקצוע נותנים למעצבי דעת קהל לעצב עבורם את חשיבתם הקלינית.
הקו המרכזי שלנו נוגע לבקשה להקשיב לכל מצב, קושי, בעיה וגם לכל חוויה סובייקטיבית של מטופלים שמגיעים אלינו, אבל לא להיחפז, לא לפנות לפעולות במציאות, אלא לפתוח מרחב לשאלת שאלות, להשהייה, חשיבה ולהבנה מעמיקה, כדי לברר יחד מהו שמתרחש.
אנו מוטרדים, לא מבינים ומחפשים להבין, מה קרה לאנשי המקצוע ? כיצד קורה שהקולגות שלנו, אנשים מוערכים ומנוסים, סבורים שטיפול מאשרר הוא פסיכותרפיה, כיצד הם מתעלמים מנתונים מוכחים ? כיצד קורה שהחשיבה העמוקה והניסיון להגיע לשורש הבעיה נעלמים כאשר מגיעים לנושא של דיספוריה מגדרית ? איך יתכן שבאופן אוטומטי מישאלה להחלפת מגדר מתקבלת במיידי ובברכה כאות וכמופת לרצון חופשי ? איך זה שילדים שהיו מקבלים מרחב נפשי כדת וכדין אם היו באים עם כל נושא אחר, לא זוכים לו הואיל ותהליכי "כינון זהות" הוחרגו פוליטית ? כיצד אנשי מקצוע מכובדים מוכנים לקבל מידע שגוי ולפעול על פיו, וגם כאשר מוצגות להן העובדות הם מתעלמים מהן ? כיצד מתעלמים מאבחנות של אוטיזם, טראומות מיניות, הפרעות אכילה, אובדנות, פגיעות עצמיות ובכל זאת מאפשרים לקטינים פגועים אלו לעבור תהליכי התאמה מגדרית ?
איך זה שדיונים מקצועים בנושא המעלים את האפשרות של כיוונים טיפוליים אחרים פרט לאישוש מגדרי לא מתקיימים או מושתקים, לעיתים גם באגרסיביות רבה ?
הרי אנחנו המטפלים אמורים לדעת להתמודד בכנות ובאומץ עם איזורים מוסתרים בנפש, ולנסות ולהתקרב, אחרי כל כך הרבה שנים של טיפול, הדרכה, וניסיון קליני למה שאולי אפשר לקרוא לו "אמת נפשית". והנה, נראה שיש שאלות ותהיות שאל לו למטפל להעלות במחשבותיו, על דל שפתיו או בכתובים, שלא לומר בפומבי.
כמה תהודה ו"חגיגה" יש סביב הקול המאשרר, איך כל שני וחמישי יוצאים בהודעות על השתלמויות מאוששות מגדר, איך זה שאת זה לומדים ובזה כן מתעמקים ?
איך קורה שהשירות הפסיכולוגי חינוכי במדינת ישראל מדריך את כל הצוותים שלו להסתיר מהורים מידע אודות ילדם המבקש מעבר חברתי ולשתף איתו פעולה וזאת למרות שמדובר בהפרה של קוד האתיקה הדורש הסכמה מדעת של ההורים עבור כל התערבות עם ילדם ?
איך זה שמטפלים מוכנים לתת מכתבים למרפאות מגדר ולתמוך בטיפולי התאמה מגדרית הגורמים לנזקים בלתי הפיכים לגוף בריא של ילד או מתבגר ? איך הם ישנים בלילה כאשר הם שולחים ילד פגוע ומבולבל לטיפול שיגרום לו נזקים לכל חייו, עקרות, פגיעות קוגניטיביות, קרישי דם, סרטן, פגיעה בכליות ועוד ? איך זה שרופאים רושמים מירשמים כאלה ? איך זה שמנתחים כורתים שדיים בריאים לילדות מבולבלות בנות 14 ? איך לא רועדות להם הידיים ? ואולי סכום הכסף השמן שהם גורפים לכיסם (כי ניתוחים אלו מתבצעים בקטינות באופן פרטי בלבד) משתיק כל צליל של מצפון ? ואיך זה שהקולגות שלהם שותקים ובכך מאשרים התנהלות כזו ?
איך קורה שכל כך הרבה אנשי מקצוע שכחו את "ראשית אל תזיק" ?
איך זה שרופאים או מטפלים מסבירים את התעמולה השקרית של טיפולי התאמה מגדרית בלי להניד עפעף, בלי לפקפק ? איך זה שמציגים מולם עובדות והם מתעלמים מהן ? איך זה שארגונים רציניים כמו הסתדרות הרופאים, הסתדרות העובדים הסוציאלים והסתדרות הפסיכולוגים מוציאים ניירות עמדה פוליטים לחלוטין שאינם מבוססים מחקרית, שאינם בודקים מה שהם מפרסמים, שמתעלמים מהחלטות של ארגוני בריאות בשבדיה, פינלנד, אנגליה, נורבגיה ודנמרק להפסיק בטיפולים אלו עבור קטינים ?
כאשר אנחנו קוראים על שינוי מדיניות במדינות מתקדמות אלו, אפשר רק לקנא, כי אנשי המקצוע שהחליטו על השינוי באו מתוך המערכת, הם אותם אלו שבתחילה נתנו את טיפולי ההתאמה המגדרית ואז הבינו שזה לא המענה וחישבו מסלול מחדש. האם יכולה להיות לנו תיקווה שגם במדינת ישראל תיפקחנה עיניים באופן דומה ?
איך מתרחשת לאור היום השערוריה הרפואית הגדולה ביותר בהיסטוריה של פגיעה בילדים מבולבלים, של העלאתם על מזבח של אג'נדה פוליטית, ורוב אנשי המקצוע תומכים בה או שותקים ? איך קורה שרוב המטפלים שהיו אמורים לשמור על הילדים יושבים על הגדר ? מדוע לא מזדעקים כאשר פוגעים כך בילדים ? איך זה שלא מדברים, לא מקשיבים, לא חושבים, לא קוראים, לא מזדעזעים, לא כואבים, לא עוצרים, לא שואלים, לא מוחים ?
ואיך זה שכופים על ציבור שלם אידיאולוגיה של אי אמירת האמת תוך גרימת נזקים גם לילדים שאינם סובלים מדיספוריה מגדרית ומאלצים אותם להתכחש למראה עיניהם ?
אם למישהו מהקוראים היקרים שלנו יש תובנות מה קרה למבוגרים האחראים, לאנשי המקצוע שהיו אמורים להיות אמונים על "ראשית אל תזיק", וכיצד הם נלכדו באופן כה נוראי המוביל ילדים לפגיעות, נודה לכם מאוד אם תכתבו לנו למייל שלנו. אנו מנסים להבין זאת. נודה גם להמלצות כיצד ניתן לשנות את המצב. בהתאם, נשקול להתייחס למכתבים באופן פומבי. תודה לכם.
כתובת המייל שלנו: Proprotect4kids@outlook.co.il
שלכם,
בברכת גמר חתימה טובה, ושנה מבורכת,
קבוצת אנשי מקצוע למען שמירה על קטינים ובוגרים צעירים מפני טיפולי התאמה מגדרית